שלח יונה מבשרת

מאת פרופ' זיוה שמיר

  

לשונו של ביאליק היא מרקם צפוף של צירופים אָלוּסיביים (הֶרמזים) - מרקם  העשוי משברי פסוקים, כצורתם ושלא כצורתם. ביאליק רמז בעיקר לתנ"ך – לסיפוריו ולפסוקיהם  – אך גם למקורות "קנוניים" אחרים: ספרות חז"ל, הברית החדשה, הקוראן, שירת ספרד, שירת דנטה, יצירות שקספיר וסרוונטס. אליעזר בן-יהודה וחסידי תפיסת הלשון שלו התנגדו ללשון המשכילית ה"מליצית", העשויה שברי פסוקים, וחתרו להשלטת לשון המשוחררת מכבלי המליצה. לכאורה, בגישתו של ביאליק הייתה משום רגרסיה – חזרה אל הלשון המשכילית נוסח יל"ג – אך למעשה בנה ביאליק לשון פיוטית אישית וייחודית מחורבותיה של הלשון המשכילית שהסתאבה ואיבדה את חנה. הספר  שְׁלַח יונה מְבַשׂרת עוקב אחר דרכו של ביאליק ביצירת לשון חדשה העשויה ממכיתותיה של הלשון השיבוצית הישנה.

 

Please reload

    • Black Facebook Icon
    • Black Twitter Icon
    • Black YouTube Icon