פרפר פרלין

ספר שירים של לורן מילק

 

שיריה של לורן מילק הם תפילות, קריאות והשבעות של נמענים, פצצות של כנות רגשית וארוטית. משיהי כמהה, משתוקקת למישהו, למישהי. שמות התשוקה מתחלפים: פעם זה גבר ופעם זו אישה, פעם זה מלח ששמו ג'וני ופעם זו מלאכית ששמה איילה. מבעד לחילופי המשמרות והמינים ניבט אותו עולם: אלים, מחוספס, אכזרי, אך גם צבעוני, אגדי, מכושף ורווי קסם.

 

בעולמה של לורן דרים בכפיפה אחת אלות ואיילות, נימפות ונימפומניות, פרפרי חלב ופרפרי פרלין, מלאכי שרת ולמלאכי חבלה. זיעת הפועלים הרוכנים על הבוכנות נקווית והופכת לאגלי טל. דמעות של יתמות ואובדן מתערבבות ברסיסי אפטר-שייב של חיילי מרינס.

 

הציפייה מוטלת קדימה אל האחר: משביעה אותו, מסמנת בתוכו קעקוע של געגוע, מוסכת אותו בנוזל היקר של ההשתוקקות לבואו. כאב מנצנץ באור יקרות. זיכרון טראומטי מרוקע במטבעות של זהב אדום. מנת הדם תמיד נמהלת בטעמו המתוק של יין. האסתטי מתחלף במזוויע. לתוך היופי חודר אסון, אסון האהבה.

 

השיר של מילק תופס אותנו בגרון. העין הצלובה נותרת חדה, ביקורתית ופקוחה. מבעדה נשקף הנוף הלשוני המרהיב של לורן, שמשתרע מתחתית הביבים ועד לרינת המלאכים. דרך צעיף השפה נשמע קולו המושתק של הקורבן והוא עורג אל מושאו הממית ומתנדב למות במקומו: "אתה הולך עם הרגליים שלי לקרב, שמלת המוות שלי ממריאה בשבילך עכשיו".

Please reload

    • Black Facebook Icon
    • Black Twitter Icon
    • Black YouTube Icon