שירה חדשה: על שירה של ש"י עגנון

מאת פרופ' זיוה שמיר

 

כל דמות ברומן שירה – "הסימפוניה הבלתי גמורה" של עגנון – היא בבחינת "אוקסימורון מהלך": הנריאטה הרבסט היא גם "עץ יבש" וגם "גפן פורייה"; בעלה מנפרד הרבסט הוא גם איש משפחה אחראי וגם "נער" השוכח את כל חובותיו כלפי משפחתו בעבור לילה אחד של שכרון חושים?

 

פרופ' זיוה שמיר מנסה להתמודד עם חידות אחדות האופפות את הרומן שירה ותובעות את פתרונן: מדוע לא הצליח עגנון לסיים את הרומן המורכב והמעניין מבין ספריו? האם חיבר עגנון את היצירה לפני השואה או אחריה? לפני הקמת המדינה או אחריה? מה הם מקורות ההשראה של הרומן בספרות העברית ובספרות העולם? ומעל לכול: מדוע נמשך מנפרד הרבסט אחר מַדוחיה של האחות שירה? מה יכול לגרום לאיש משפחה אחראי ומסור לעזוב את אשתו ואם ילדיו, את צאצאיו הבוגרים והרכים ואת ביתו הנאה והמטופח, למען אישה גברית, נגועת חולי ולא יפה, שחדרי ביתה כחדרי שאול ושחת?

 

הספר שירה חדשה מציע פרשנות פוליטית ופואטית על רקע תמונותיה של אירופה המתרוקנת מיהודיה ועמידתו של דור מלחמת העצמאות ישראל מול אתגר הריבונות. תהליכי הפיכתה של אירופה מגן עדן פורח לגיהינום עלי אדמות והפיכתו של יעקב לישראל עומדים בבסיס הספר המורכב הזה המעלה דיאגנוזות מדויקות לגבי ההווה המתהווה ואף משמיע פרוגנוזות אחדות לעתיד לבוא. הרומן שירה הוא גם פרק חשוב בלוח-חייו של אמן מזדקן העומד על פרשת דרכים ושאלת "לאן?" תלויה על שפתיו.

Please reload

    • Black Facebook Icon
    • Black Twitter Icon
    • Black YouTube Icon