בעיר וביער: טבע ואמנות ביצירת אלתרמן

 

ספרה של פרופ' זיוה שמיר

 

אלתרמן הוא היחיד בין סופרי-דורו שהכשרתו האקדמית הקנתה לו ידע והבנה במדעים המדויקים ובמדעי החיים. הידע שרכש ומעקבו הקבוע אחר חידושי המדע הביאוהו לחיבורה של שירה רלטיוויסטית המתבוננת באובייקטים שבמרכזה מזוויות שונות, ממרחקים שונים - במקום ובזמן - ומתוך השקפות-עולם ומצבי נפש שונים. מכאן שהשיר האלתרמני הוא כעין "רשומון" המתבונן באובייקט הנצפה מכל צדדיו והבוחן את כל היבטיו.

 

לפנינו שירה מודרניסטית של "עולם הפוך", שבה האנדרטה רצה ברחובות העיר, גרמי השמים צובעים את השלוליות בצבעי זהב וכסף והרקיע מאיים להציף את הארץ לא במי מטר, כי אם ב"נחשול שמים ירוקים". בשירי אלתרמן המציאות אפופה בערפל מטפורי כבד, אך אם מצליחים להבקיע אותו, מתגלה תמונה יום-יומית פשוטה, נטולה סודות ומסתורין. את הדה-מיסטיפיקציה של המראות המופלאים ערך המשורר בספרו האחרון חגיגת קיץ, שבו העניק גם הסברים מדעיים לאותן תופעות טבע שעליהן העטה בכוכבים בחוץ מין זוהר מופלא.

 

הניגוד הארכיטיפי "טבע – אמנות", שעליו מושתתת שירת המערב, מוצג ביצירת אלתרמן באופן שונה מהמקובל: כאן אין האמנות משקפת או מחקה את הטבע. להפך, הטבע לומד מהאמנות ומשַׁמש לה בבואה. ביצירתו גיבורי הספר יוצאים מבין דפיו, ומהַלכים במשעולי השדה והיער; בתי העיר נולדים מתוך בתי השיר והמדינה קמה מתוך החלומות האוטופיים שבספרים.

 

בספרה בעיר וביער מנסה פרופ' זיוה שמיר להביא לתיקונן של טעויות אחדות שנשתרשו בחקר אלתרמן, המציגות את שירת אלתרמן כשירה רומנטית, כשירה קלסיציסטית וכשירה שאין בה זכר לידיעות באגרונומיה. זיהויו של הרלטיוויזם, מאבני התשתית של החשיבה המודרניסטית, כתכונת-יסוד של שירת אלתרמן מספק מפתח חשוב להבנתה, ובלעדיו היא נראית כאוסף של אמירות מפוררות וחסרות-פשר.

 

 

 

Please reload

    • Black Facebook Icon
    • Black Twitter Icon
    • Black YouTube Icon