חלונות הזמן של אביגיל

 

רומן אוטובידיוגרפיה מאת מאיה בז'רנו

 

"הייתה הרגשה של חגיגה בעיר, נסיגה לזמנים רחוקים בהם התנהלו בעגלות בסוסים וברגל. היא לא ויתרה על אף הרצאה של נסים אלוני. הפגישות עמו בקמפוס של גבעת רם היו בשיאן כשפרצה השביתה. חישבה את הזמן בהליכה מהירה כדי להגיע לאולם לפני שמונה בערב, לתפוס מקום בשורה השנייה. יצאה מן הקצה הצפון מזרחי של ירושלים, שכונת הגבעה הצרפתית, הסמוכה להר הצופים לשם עברה לגור באותה שנה, ויצאה רגלי, מכונפת והרמסית במגפיים אפורות ונוחות. אפשר היה לקחת מונית כמובן, נו באמת... התרגשות ונפעמות - מפעל להפקת אנרגיה - דחו אפשרות כזו גם בחזרה. בשעת לילה מאוחרת ללא תחושת כפות רגלים, ריחפה אביגיל על סוליות מרקורי, נושאת בתוכה את הדברים שנאמרו אותו ערב בפגישה. עפה, חצתה את גן סאקר החשוך ומואר בפנסים ספורים ללא עצירה, עוקפת את באטמן עד רגע הכניסה למיטה בחדר שברחוב מבוא דק"ר, כמעט אחת."

 

ירושלים של שנות השבעים והשמונים עומדת ברקע הרומן הראשון של המשוררת  מאיה בז'רנו, רומן שהמחברת קוראת לו  אוטו-בידיוגרפי, ומשלב כמעשה רשת של עבר, הווה ועתיד,  אך בעיקר הווה מתפשט, המכה אדוות  של היזכרות, בדויה בחלקה, המתייצבת בקדמת הסיפור כהתרחשות בהווה. 

 

 

 

 

 

Please reload

    • Black Facebook Icon
    • Black Twitter Icon
    • Black YouTube Icon