רנה לי - בין העולמות

מבחר מיצירותיה שטרם ראו אור בספר ועיונים בכתביה

עריכה: זיוה שמיר, חיים נגיד ואסתר ח"ג ויתקון-זילבר

 

שירת הנשים העברית איחרה לבוא. אט-אט החלו להופיע נשים יצירתיות, אחת בעיר ושתיים בקבוצה ובמושבה, כמו רחל ואסתר ראב שפרצו דרך וסימנו את האות לבאות. בדורו של שלונסקי בלטו לאה גולדברג ויוכבד בת-מרים; דור המאבק על עצמאות ישראל לא נתברך במשוררות בולטות, ורק בדור המדינה החלה להופיע קבוצה לא קטנה של משוררות, שהידועה שבהן הייתה דליה רביקוביץ'. גם רנה לי החלה מפרסמת את שיריה באותה עת, והכול ניבאו לה גדולות. ספריה נתקבלו במאור פנים, ודומה שאילו הייתה נשארת ב"רפובליקה הספרותית" שלנו הייתה הופכת למשוררת נודעת ועטורת פרסים. דא עקא, רנה לי התרחקה מן החיים הספרותיים בארץ, כי נסיבות חייה הרחיקוה מהם, ואף-על-פי שכל ספריה ראו אור בישראל, היא מעולם לא הועמדה באור הזרקורים או במרכז הזירה.

 

רוב שנותיה של רנה לי עברו עליה בניו-יורק, שם שימשה כפרופ' לספרות ב"קווינס קולג'". כחוקרת ספרות ומבקרה מחוננת היא ידעה היטב את ערך יצירתה, ובכל זאת חשה אבודה בין יבשות, כפי שכתבה באחד משיריה האחרונים:

 

אֲנִי אִֹשָּה שֶנָּפְלָה בְּלֵב אוֹקְיָנוֹס וְאֵינָהּ מְטִיבָה

לִשְֹחוֹת, שֶבִֹּשְבִילָהּ כָּל הַחוֹפִים הֵם בְּגֶדֶר חֶזְיוֹנוֹת,

מַשְֹאוֹת נֶפֶֹש שֶלֹּא נִתָּן לְהַגְֹשִים.

 

רנה לי נולדה בפולין בשנת 1932, בת יחידה ללוטה וישראל ליפשיץ, מורים במקצועם, שעלו ארצה ממניעים ציוניים. רנה למדה בגימנסיה הרצליה, והייתה תלמידתו של אביה שלימד מתמטיקה בגימנסיה. כתלמידה מצטיינת התקבלה לעתודה האקדמאית, והחלה את שירותה הצבאי כקצינה במחלקה המשפטית בצה"ל, אחרי שקיבלה תואר מוסמך במשפטים מן האוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר נישואיה החלה לנדוד בעקבות בעלה המהנדס, אבשלום קופמן, תחילה לניגריה ואחר כך לארצות הברית, שם גדלו והתחנכו שני ילדיה: יואב - היום רופא החי במילווקי, וגיל - מחזאי ותסריטאי בחי בקליפורניה. 

 

רנה לי פרסמה שבעה ספרי שירה, החל מספרה בשדרה לילית (1960), ועד מבחר השירים המקיף ...והים אנה ילך? (2010). כן פרסמה ספרי סיפורים וזיכרונות, שני ספרי עיון על עגנון והזז ורומן באנגלית. אך היא הותירה כתבי יד רבים - בשירה, בסיפורת בעיון ובמחקר - והם לוקטו בספר זה, המכיל גם מבחר מאמרים על יצירתה, שחלקם נכתבו במיוחד למענו.

 

המשוררת מיכל סנונית, שזכתה אשתקד בפרס רנה לי, הפנתה את תשומת לבנו לשורות מספריה הראשונים של רנה, שחזרו והבליחו בשירים של משוררים אחרים, כגון:

"אֲהָהּ! / כָּל אֲשֶׁר יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת - / וְלֹא הָיִיתִי. / אוֹ אֲשֶׁר אוּכַל לִהְיוֹת – / וְלֹא אֶהְיֶה".

ועובדה זו ש"שורותיה של רִנה לי מקשטות את חיינו ומרחפות בחלל עולמו של הקורא העברי אף מִבּלי שיֵדע על כך", היא כדברי פרופ' זיוה שמיר במאמרה בספר זה, "אות וסימן לגדולה אמִתית".

 

Please reload

    • Black Facebook Icon
    • Black Twitter Icon
    • Black YouTube Icon