צפרירים: ביאליק נגד הרצל והצעירים

מאת פרופ' זיוה שמיר

  

ביאליק היה שוחר שלום מטבעו, אך נקלע כל ימיו למאבקים מרים נגד יריבים פוליטיים ופואטיים שביקשו לשנות את המציאות ולהכתיב ערכים אתיים ואסתטיים חדשים. בשנות מפנה המאה העשרים השחיז המשורר את קולמוסו נגד יריביה של הציוֹנות הרוחנית מבית-מדרשו של אחד-העם - הרצל וחסידיו "הצעירים" - ובערוב יומו הוא נקלע למאבק עם המשוררים הצעירים ש"מימין" ו"משמאל", שראו ב"משורר הלאומי" מכשול בדרך התפתחותה של היצירה המודרניסטית.

 

יריביו משנות ה-20 וה-30, צעירי המודרנה התל-אביבית,  נראו בעיניו גלגול מחודש של "הצעירים" הניטשיאניים משנות מפנה המאה, כי אלה ואלה היו בעלי מזג מהפכני ונשאו את פניהם אל הנעשה "מאחורי הגדר" ו"מעבר לים".

 

הספר צפרירים מתמקד במאבק הפוליטי והפואטי כאחד של ביאליק ב"צעירים" המתמערבים ובמנהיגם מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, יריביו של אחד-העם, אביו הרוחני של המשורר. מעבר לעניין האישי, היה זה מאבק על שתי דרכיה של התנועה הציוֹנית, שחלחל לכל פינה ביצירת ביאליק: לליריקה ולפואמות, לסיפורים ולמסות, לשירי הילדים ולאגדות. את המילה הרב-משמעית "צפרירים" ששולבה בשירתו המציא ביאליק כדי להתמודד עם יריביו בדרך סימבוליסטית עקיפה, שלא תכתים את יצירתו ולא תחתים אותה בחותמת פוליטית חד-צדדית. הספר צפרירים עוקב אחר מאבק זה ביצירות שבהן הוא גלוי וביצירות שבהן הוא סמוי מן העין.

 

 

 

Please reload

    • Black Facebook Icon
    • Black Twitter Icon
    • Black YouTube Icon