לפי הטף: על מעשיותיו המחורזות לילדים של ח"נ ביאליק

מאת פרופ' זיוה שמיר

 

לא אחת הביע ח"נ ביאליק לפני ידידיו הסופרים את חששו פן לא יוכלו ילדי הארץ לשיר את שיריו ולדקלמם מחמת משקלם "הקלוקל". למרבה המזל נתבדו תחזיותיו הקודרות, והפופולריות של שיריו לילידים לא אבדה כלל במרוצת הדורות. להפך, גם כיום, מאה שנים ויותר לאחר שהחל לחברם, שירים אלה עדיין מוכרים ומושרים בפי כול. רובם כתובים אמנם בהטעמה ה"אשכנזית", שעברה ובטלה מן העולם, וחלקם משובצים במילים קשות, ואף-על-פי-כן לא נס לחם. לעומת זאת, כל שיריו לילדים העבריים, שנכתבו בשנות מפנה המאה העשרים (שיריהם של ש"ל גורדון ואהרן ליבושיצקי, דני "דור חיבת ציון", ואפילו שירי שאול טשרניחובסקי וזלמן שנאור, בני "דור התחייה"), צללו זה מכבר לתחום הנשייה.

 

האם סוד חיי הנצח של שירי הילדים הללו טמון בצירופי המילים והצלילים שלהם, המושכים את המאזינים והקוראים הצעירים כבחבלי קסם? האם שרדו בזכות נושאיהם העל-זמניים, שנותרו בעינם בכל חליפות העיתים? הספר לפי הטף מנסה לתהות על חידת עמידתם האיתנה של שירי הילדים של "המשורר הלאומי" במבחן הזמן, ולפרש אחדים מהשירים הארוכים ("מעשה ילדות", "הנער ביער", "התרנגולים והשועל" ועוד). מתברר כי שירת ביאליק לילדים, כמו שירתו "הקנונית", מציבה לפני הקורא יצירה עשירה ורב-רובדית, היוצאת מתוך המעגל האישי הצר אל עבר המעגלים הלאומיים ואוניברסליים, בחינת "הפוך בה והפוך בה כי הכל בה".

Please reload

    • Black Facebook Icon
    • Black Twitter Icon
    • Black YouTube Icon