שישה מחזות של גלעד עברון

מאת גלעד עברון

 

עברון הוא מחזאי הנוקט עמדה. תמיד. אינו מתחמק. בעבודותיו יש התייחסות פוליטית, לאו דווקא במישור הפוליטי-מפלגתי הצר, אלא כיוון שדמויותיו בפרט ובני אדם בכלל פועלים בשדות מורכבים. גם זה מבדיל אותו ממחזות "המשפחה הישראלית" שהפכו לעיתים קרובות מדי למקלט מפני המציאות הדורשת הכרעות מוסריות ממש: בתוך המשפחה אי אפשר לירות ולבכות, מחוצה לה צריך לשלם את מחיר הירי. עברון כותב על זיכרון, אמיתי, מזויף, ותמיד נחוץ למניעת מחלת האלצהיימר, שהטלוויזיה מעודדת. הוא כותב על זיכרון שנמנעים ממנו, כי המשמעויות הטרגיות של העלאת הזיכרון, או "האמת", תמיד נוכחת ומאיימת. ולעיתים הזיכרון הוא, אולי, גם בדיון, או ביטוי לדחייה שהוא חש כלפי השימוש בארץ בזיכרון - ובעידודו המסונן כחמור בתעשיית השואה מחד גיסא ובמחיקת הזיכרון על פשעי הטיהור האתני שנעשה בפלשתינאים מאידך גיסא. בשיחה עם ציפי שוחט אמר עברון שקיחוטה מספר לנו שעל מנת לראות יש להעז, על מנת להילחם ברשע צריך לעשות מעשה. מחזותיו של עברון עם המעשה הזה שלו.

(מתוך המבוא, מאת שמעון לוי)

Please reload

    • Black Facebook Icon
    • Black Twitter Icon
    • Black YouTube Icon